עמדת עמותת לשמ"ה בסוגיות האשפוז הכפוי- נייר עמדה מקוצר

עמותת לשמ"ה לשילוב מתמודדים והעצמה בבריאות הנפש היא עמותת צרכני בריאות הנפש היחידה בישראל המורכבת מאנשים עם מגבלה נפשית, רבים מהם אקדמאים בעלי מקצועות חופשיים וכן אנשים מן המניין המעוניינים להיות פעילים למען עצמם ולמען קהילתם. יש מאיתנו שחווינו אשפוז כפוי

טראומטי על בשרינו ואין אנו מאחלים חוויה זו לאף אחד. עם זאת אנו סבורים שלעיתים מסגרת של

אשפוז באין חלופה הומנית יותר הצילה אותנו ממעשים פזיזים שעלולים היו לפגוע במרקם חיינו, במובן

התעסוקתי, משפחתי, חברתי, בריאותי, וכיו"ב.

בבואנו לבחון את נושא האשפוז הכפוי אנו לוקחים בחשבון את הצורך הדחוף לייצר אלטרנטיבות הומניות יותר לאשפוז בפתרונות קהילתיים ובבתים מאזנים שבהיעדרן לא ניתן לבטל כליל את האשפוז הכפוי על מנת לא להשאיר אנשים במצבי קצה נפשיים ללא מענה. ברצוננו למתן לעדן ולדייק את מנגנון האשפוז הכפוי אך כאמור לא לבטלו לגמרי בשלב ראשון (פרטים מלאים בנייר העמדה המלא שיפורסם באתר

לשמ"ה בימים הקרובים.)

נייר עמדה זה מבטא את עמדתה של עמותת לשמ"ה ביחס לשינויים שיש להנהיג בחוק המכונה באופן

רשמי חוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א- ,1991 אותו אנו מעדיפים לכנות חוק האשפוז הכפוי, שכן אנו

סבורים בעמותה, כי שמו של החוק, לרבות הביטוי 'חולה נפש' – הינו מפלה ופוגעני כלפי ציבור האנשים המתמודדים עם מגבלה ו/או תיוג פסיכיאטרי, לא רק משום שהביטוי חולה נפש הינו ביטוי סטריאוטיפי ומחפיץ, אלא גם משום שהמילה "טיפול" אינה מדויקת, בנסיבות שבהן אלמנט הכפייה שבאשפוז הכפוי מותיר צלקת קשה אצל מרבית האנשים שאולצו לעבור חוויה זו, באופן שהפך את האשפוז לאנטי טיפולי

בעליל (גם אם נוצרה הטבה מסוימת עקב הטיפול התרופתי, היא "קוזזה" עם טראומת האשפוז הכפוי.)

האפליה הסטטוטורית כלפי אנשים עם מגבלה ו/או תיוג פסיכיאטרי

ציבור האנשים המתמודדים עם מגבלה ו/או תיוג פסיכיאטרי, הינו הציבור המדוכא ביותר בחברה

המערבית, הרחק מעבר למיעוטים אתניים או דתיים או מגדריים. זהו ציבור המודר משיח הזכויות,

ולמעשה לאורך שנים ארוכות שיח זכויות האדם הדיר את ציבור המתמודדים, שכן שיח זה התקומם, לדוגמא, על מערכת חוק נפרדת כלפי פלשתינים, ועל שלילת חירותם ללא מעצר ומשפט, והתעלם מתופעות זהות בתוך הקו הירוק כלפי ישראלים שהחוק מגדיר כ'חולי נפש:' אנשים עם מגבלה ו/או תיוג פסיכיאטרי חשופים לשלילת חירותם ללא משפט, ועל סמך דבר מה משוער שהם עלולים לבצע בעתיד (ראו לעניין זה

את סעיף (9א) לחוק האשפוז הכפוי, ומקל וחומר את סעיף (9ב,)) וזאת בניגוד לעקרונות יסוד של השיטה:

חזקת החפות ועיקרון החוקיות, וכן בניגוד לסעיפים 13 ו- 14 לאמנת האו"ם בדבר זכויותיהם של אנשים

עם מוגבלות, אשר אוסרת על שלילת חירותם של אנשים אך ורק  משום מוגבלותם (מה שמתרחש בפועל

כאשר אין מנגנונים להגנה דיונית מפני אשפוז כפוי, ובהלכה למעשה האשפוז ננקט אך ורק בשל

המוגבלות:)

אנשים עם מגבלה ו/או תיוג פסיכיאטרי חשופים למערכת חוקים נפרדת ככל שהדבר נוגע לשלילת

חירותם: בעוד שאנשים שהחוק אינו רואה בהם "חולי נפש" – כפופים לקודקס הפלילי (חוק סדר הדין

הפלילי, התשנ"ב – ,1982 חוק העונשין, התשל"ז – ,1977 חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה –

מעצרים,) התשנ"ו- ,)1996 אשר מהווה את ה"מגנא כרטא" של הנאשם,1 היינו, הדין הפלילי, סדרי הדין

1 ראה ע"פ 2910/94 מדינת ישראל נ' ארנסט יפת, פ"ד נ)2( 221 ,)1996( שם נפסק כי הדין הפלילי, ובעיקר הפרוצדורה הפלילית

הדיונית מהווה ה'מגנא כרטא' של הנאשם

הפליליים ודיני הראיות, מהווים חומת הגנה לאזרח, מפני מעצרי שווא, הליכי-שווא והרשעות שווא, הרי
שאנשים עם מגבלה ו/או תיוג פסיכיאטרי חשופים למערכת דינים מפלה ונפרדת, ככל שהדבר כרוך
2 לסמכותה השיטורית של המדינה
.

אשפוז כפוי אזרחי – ככל שהוא מתייחס לסמכותה השיטורית של המדינה, מפלה אנשים עם מגבלה ו/או
תיוג פסיכיאטרי ביחס לנאשמים וחשודים, במובן זה שסעיף 9 לחוק האשפוז הכפוי מאפשר שלילת
חירותו של אדם לפרק זמן בלתי מוגבל, על סמך מעשה שמאן דהו משער שיעשה בעתיד, ועל סמך הגדרה
עמומה של "מסוכנות".
אשפוז כפוי פלילי – הינו מנגנון משפטי המפלה חשודים ונאשמים המתויגים ע"י המדינה כ"חולי נפש",
במובנים רבים, שעיקרם הוא – מניעת הזכות לנהל הליך משפטי לצורך הוכחת החפות, נוהג קלוקל שבו
הסנגוריה מסכימה באופן אוטומטי ל"ראיות לכאורה" גם כשלנאשם ישנן טענות טובות להגנתו, ענישה
מקסימלית בניגוד לעיקרון הבניית שיקול הדעת בענישה, הגשת כתבי אישום באופן מופרז בניגוד להנחיות
היועמ"ש וכן בניגוד לעיקרון השיוריות במשפט הפלילי, ועוד.
ציבור האנשים המתמודדים עם מגבלה ו/או תיוג פסיכיאטרי חשופים לאפליה מובנית בחוק, ולהדרה
שיטתית הן ממערכת ההגנה החוקתית שמדינת חוק פורשת על אזרחיה, והן משיח זכויות האדם.
על מנת לא להאריך בדברים אנו נקצר ונביא בראשי פרקים את עיקר עמדתינו )נייר עמדה מורחב יפורסם
בקרוב באתר לשמ"ה עם כל הכשלים שבאשפוז הכפוי ודוגמאות מהשטח(:
3 אנו קוראים לא לבטל לגמרי את מנגנון האשפוז הכפוי, אלא למתנו, לעדנו, לדייקו

, וזאת בכדי לשפר את
ההגנות הדיוניות והפרוצדורליות )שהן הערובה לחירות(, באופן שיאפשר מנגנוני בדיקה עובדתית אשר
מאפשרים את זכות השמיעה של ה'מועמד לאשפוז', וכן מחייבים את הגורמים השונים – החל מלשכת
הפסיכיאטר המחוזי, דרך צוות חדר המיון, וכלה בוועדה – לבחון את הראיות תוך שמיעת גרסת המאושפז
והתייחסות מכובדת אליה )במקום לבטלה כ"מחשבות שווא" או "דיסימולציה"(, לאור מבחן הראיה
4 המנהלית המחייב גם את הפסיכיאטר המחוזי ולא רק את הוועדות
.

בהינתן שללא יוצא מן הכלל, כל מי שעברו אשפוז כפוי, מדווחים על כך שלקיחתם בכוח מביתם לנגד עיני
השכנים באמבולנס, היוותה אירוע טראומטי ומשפיל עבורם, תוך פגיעה בפרטיותם לנגד עיני שכיניהם
והכתמת שמם, יש הכרח לקיים מנגנון בדיקה עובדתית בלשכת הפסיכיאטר המחוזי עוד בטרם הוצאת
הוראות אשפוז כפוי, ולאפשר לב"כ ה'מועמד' לאשפוז כפוי להציג את גרסת המאושפז, ויש לחייב את
לשכת הפסיכיאטר המחוזי להכליל את גרסת המאושפז בשיקולים להוצאת הוראת הבדיקה/אשפוז.
יש לכנס את הוועדה הפסיכיאטרית בתוך 24 שעות ולא בחלוף 5 ימים, בדיוק כפי שזכות זו עומדת לעצור
החשוד בעבירה.

2
המלומד ד"ר אסף טויב, בספרו "משפט, פסיכיאטריה, ומערכת בריאות הנפש בישראל" פרלשנטיין גינוסר – 2007 ,מבחין
בין הסמכות השיטורית של המדינה לבין הסמכות הפטרנליסטית: בעוד אשפוז כפוי למניעת סיכון של אדם לעצמו נעשה מתוך
הסמכות הפטרנליסטית של המדינה, הרי שאשפוז כפוי למניעת סיכון לזולת, נעשה תוך שילוב סל סמכותה הפטרנליסטית
והשיטורית של המדינה.
3
נכון לעכשיו, אין לערוך רפורמה מקיפה בחוק, ויש לשפרו ולעדנו. אין מקום כעת לאחד את חוק האשפוז הכפוי עם חוק זכויות
החולה, התשנ"ו- 1996 ,וזאת משום שהמנגנון שבסעיף 15 לחוק זכויות החולה, המתיר כפיה בהנחה שהמטופל יאשררה
בדיעבד, אינה מתאימה למורכבות הטיפול הפסיכיאטרי, אשר יש מי שמתנגדים לו ויש מי שרוצים בו ואין שום אפשרות לפעול
בכפייה על סמך הנחות אלו. אנו מעדיפים, ברוח גישת קרל פופר, רפורמה מדורגת ולא מהפכה.
4
רע"פ 07/8000 היועמ"ש נ' פלוני. שם נפסק כי מבחן הראיה המנהלית חל על וועדות הערר, אך למעשה זהו מבחן של המשפט
המנהלי ולכן חל על כל אורגן מנהלי אשר בסמכותו ובאפשרותו לשלול חירות באופן מרחיק לכת, ולפיכך, גם הפסיכיאטר
המחוזי חייב בבירור עובדות בטרם הוא מוציא מתחת ידו הוראת אשפוז, בקלות יתרה, כפי שהדבר נעשה קיום.

מומלץ גם במהלך הבדיקה בחדר המיון לבחון את גרסת הנבדק ואת נחיצות האשפוז, גם במובן
העובדתי/משפטי.
מומלץ למסור באופן אוטומטי מידע למטופל בדבר עילת האשפוז למעט חריגים )ולא להפך כמו היום(.
יש לבטל את האשפוז הכפוי הבלתי דחוף, שכן להיעדר יכולת לדאוג לצרכי הבסיס יש כיום מענה בחוק
השיקום )2001 )ובסל השיקום, ומשום שאשפוז כפוי בגין "נזק נפשי לזולת" מנוצל לרעה לעיתים קרובות
בין בני זוג בסכסוך דומסטי.
יש לשפר את תנאי האשפוז באופן שיהלום את כבוד האדם )יש לתת לאנשים ללבוש את בגדיהם
האישיים כמה שיותר, לתגבר למשל את הטיפול הפסיכולוגי במחלקות, ולא להסתמך אך ורק על חלוקה
יומית של תרופות במינון גבוה, לדאוג לפרטיות, לשקט, להפריד מגדרית בכדי למנוע הטרדות מיניות,
ועוד(.
יש להרחיב פתרונות בקהילה במקביל לצמצום ממדי האשפוז הכפוי : למשל –
א. יש צורך לזרז טיפולים פסיכותרפיים לאנשים הנמצאים במצוקה משמעותית )ויש חשד שידרדרו
למצוקה אבדנית ללא סימפטומים פסיכוטיים(.
ב. יש צורך לזרז את הטיפול בבקשה לקבלת סל שיקום לאנשים אלה.
ג. יש להקים מענה טלפוני על ידי משה"ב/קופ"ח שאנשים יכלו לפנות בעת מצוקה ולקבל מענה
המותאם לצרכיהם )בדומה לחלק גדול ממדינות מפותחות(.
ד. הרחבת הבתים המאזנים וחלופות האשפוז.
יש לעודד מודעות אישית ואחריות אישית לטיפול, וזאת בכדי לצמצם את ההכרח באשפוז כפוי, בין היתר
על ידי הפחתת הסטיגמה כלפי אנשים המתמודדים עם מצבים פסיכוטים, וזאת בכדי למזער את החשש
לפנות לטיפול במקרים כאלו.
אסור שרצונו של אדם בטיפול יהפוך לחרב פיפיות של כפייה: בכדי לעודד אנשים לפנות לטיפול
מיוזמתם, יש לחדול מן הנוהג להפר את אמון המטופל, ולקיים דיאלוג עם המטופל במידה ויש חשש כי
הוא מסכן את עצמו – וזאת בטרם הפעלת הכפייה, ובכדי לא לחבל בברית הטיפולית.
עמותת לשמ"ה תמשיך להשמיע את קולם של המתמודדים ולעבוד בשיתוף פעולה עם כל הארגונים
הרלוונטיים לטובת שיפור מעמדם וזכויותיהם של אנשים עם מגבלה נפשית בישראל הן בהיבט של
אשפוז כפוי והן בהיבטים אחרים. פרטים מלאים מתפרסמים באתר לשמ"ה il.co.lishma או בדף
הפייסבוק שלנו.