המלצות עמותת לשמ"ה בעניין מעצרים לצרכי חקירה

2020 בפברואר 6 לכבוד
הועדה הציבורית לבחינת נושא המעצרים לצורכי חקירה

הנדון: המלצת עמותת לשמ"ה בעניין מעצרים לצרכי חקירה
עמותת לשמ"ה הינה עמותת צרכני בריאות הנפש השמה לעצמה כמטרה להביא לקידום מעמדם של אנשים המתמודדים עם מגבלה ותיוג פסיכיאטרי.
חלק מפעילי העמותה נעצרו בעבר לצרכי חקירה ומעוניינים לתרום מניסיונם לתועלת הקהילה. למעשה הטענה העיקרית שלנו היא שפגועי נפש נעצרים לעתים קרובות "בעוון מחלתם" ומקבלים יחס מחפיר ללא טיפול רפואי וללא זכות שימוע. הם נשלחים לאשפוז כפוי ממושך בשל עברות של מה בכך שנעשו כחלק מסימפטומים של מחלתם.
בספרות מצוינת העובדה שלאור פגיעה מתמשכת בשירותי בריאות הנפש במדינות מערביות, בתי כלא מספקים את השרות העיקרי לאוכלוסיית פגועי נפש, באמצעות צוות שלרוב לא הוכשרו לטפל באוכלוסיית פגועי נפש, חוקרים אלה מציינים את החשיבות בהעסקת פסיכולוגים ופסיכיאטרים באופן קבוע במשרה מלאה במתקני המעצר ( Silva, Magaletta & McLearen ,2018) .
בנוסף, חוקרים שונים מצביעים שאצל אוכלוסיית פגועי נפש בדרך כלל העבירה ראשונה היא קלה וניתנת לטיפול רפואי, אך עם הזמן העבירות מתעצמות ולמעשה כך הם נכנסים למעגל העבריינות, דבר שמקשה בין היתר על התקציב הציבורי ( . נאמר לנו כי בימים אלה מחלקת "יעוץ וחקיקה" Edwards, 21.1.2014;) של משרד המשפטים מנסה לקדם הקמת צוותי משבר שיטפלו בנפגעי נפש במקום לשלוח אותם למעצר, להחמיר את מצבם ולבזבז משאבי מדינה על עברות קלות שהם למעשה תסמיני מחלתם.
מדינות 27 חשוב לציין כי במחקר שבדק את תפיסת המאובחנים כחולי נפש ביחס למערכות אכיפת החוק ב אחוזים מהנשאלים שהיו מאובחנים כחולים במחלת הסכיזופרניה דיווחו שהמשטרה התנהגה 17 שונות אליהם בצורה גרועה יותר משהיא מתנהגת לשאר האוכלוסייה ( . במקביל Thornicroft et al., 2009) מחקר שבדק את תפיסותיהם של אנשי המשטרה ביחס למאובחנים כחולי נפש גילה כי אחוזים גדולים מהשוטרים מאמינים כי המאובחנים כחולי נפש הם אנשים מסוכנים, מקומם במחלקות פסיכיאטריות Psarra et al., 2008 סגורות ואין להם סיכוי להחלים ממחלתם )). לצד זה קיימים מחקרים שונים (ראה לדוגמה ( המצביעים על טעויות שמערכות אכיפת החוק עושות בזיהוי פגועי Eckberk & Dexter, 2018 נפש, טעויות הבאות לידי ביטוי באבחון חסר מחד ובאבחון יתר מאידך, מחקרים אלה ממליצים להעביר Kerle, 2018 הדרכות לשוטרים בתחום מוגבלות נפשית. כך מציין החוקר קן קרל ) ) את האפקטיביות של CIT התכנית – בחלקים שונים שבארצות הברית, שם המשטרה מכשירה Crisis Intervention Teams צוותים לטיפול במשבר אצל אנשים עם מוגבלות ,החוקר מפרט את תכני ההכשרה לאורך שבוע מלא.
מניסיוננו, לעתים קרובות כשאדם עם מגבלה נפשית נעצר באופן פתאומי, נקטע טיפול הפסיכולוגי והפסיכיאטרי שלו (בהרבה ממתקני מעצר קיימים ביקורים פסיכיאטריים לעתים נדירות ומשכך העציר לעתים נשאר כמה ימים טובים ללא טיפול מתאים).
לא זו אף זו: בקרב האוכלוסייה הכללית, הסטטיסטיקה הינה שכל אישה שלישית עברה פגיעה מינית, וכל אישה שביעית עברה פגיעה מינית בילדות. מניסיוננו אחוז האנשים שעברו טראומות על רקע מיני גבוה יותר בקרב אוכלוסיית האנשים עם מגבלה ו/או תיוג פסיכיאטרי. הנחת העבודה של הכוח המשטרתי

2

צריכה להיות שאדם עם מגבלה ו/או תיוג פסיכיאטרי, הוא אדם שבהסתברות גבוהה עבר פגיעה מינית בעברו, והדבר נכון בעיקר ביחס לנשים.

עבור נשים שעברו פגיעה מינית בעברן, סיטואציה שבה הן מוקפות ע"י שוטרים, נאזקות, מופעל כנגדן כוח, עלולה לשחזר את הפגיעה. באחד המקרים שהגיע –הינה סיטואציה קשה וטראומטית במיוחד אשר עבורן לטיפול יועמ"ש העמותה, אישה שעברה אונס קבוצתי בילדותה, הוקפה על ידי מספר שוטרים, בגין עניין של מה בכך, והדבר גרם לה לפלשבקים מן הפגיעה המינית בילדותה, והיא נכנסה למצב דיסוציאטיבי, בעקבות אותם פלשבקים. תחת היותה במצב דיסוציאטיבי, נטען כי היא תקפה שוטר, כאשר היא לא זכרה מאום מעצם התקיפה. בכל זאת, היא הועמדה לדין בגין תקיפת שוטר, כאשר הפרקליטות לא עשתה דבר 2.18 וחצי דבר ביחס לשוטרים אשר הפעילו כוח בלתי מידתי כלפיה ואף תקפו אותה, וזאת בניגוד להנחיה של היועמ"ש.

ככל שביצעה תקיפת שוטר, ביצעה זאת בעודה שרויה במצב –התוצאה העגומה היא, שאותה אישה, אשר דיסוציאטיבי של ניתוק תודעתי, צריכה להתמודד כיום עם רישום פלילי, וזאת כשהשוטרים אשר הפעילו כלפיה כוח בלתי מידתי ובלתי סביר לא הועמדו לדין ולא נחקרו, וכאשר מצבה הנפשי, והרקע שלה כמי (הפרעה פוסט טראומטית מורכבת) הובא לידיעת הפרקליטות, אך דבר לא נעשה CPTSDשמתמודדת עם בנדון, והפרקליטות לא ניאותה לבטל את כתב האישום או להסכים לבקשה להיעדר הרשעה. אותה אישה נשלחה לאשפוז כפוי במחלקה סגורה, עניין אשר עבורה היווה שחזור של הטראומות המיניות מן הילדות.
קושי נוסף הינו, שמניסיוננו פעמים רבות אנשים עם מגבלה ו/או תיוג פסיכיאטרי, נעצרים הגם שאין עילת (להלן: "חוק 1996 – מעצרים), התשנ"ו – לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה 21מעצר על פי סעיף המעצרים"), אך ורק משום שבכוונת המערכת לאשפז אותם בכפייה וכך הם נכנסים להליך הפלילי שפוגע בעתידם המקצועי והכלכלי וגורמת להם לתיוג כפול. כלומר, לעיתים הפרקליטות מגישה כתבי אישום בעבירות אשר בשלן, אלמלא היה מדובר באדם עם מגבלה ו/או תיוג פסיכיאטרי, לא היה מוגש כתב אישום, ולעיתים התכלית היחידה אשר בשלה מוגש כתב האישום, הינה המחשבה כי רק כך יקבל אותו אדם טיפול בכפייה, היינו יש כאן שיקול זר בעצם הגשת כתב האישום, למטרה זרה, וזאת בניגוד לתכליות ולמטרות של הדין הפלילי, ובניגוד למדיניות כללית של הגשת כתבי אישום, ותוך אכיפה סלקטיבית כלפי אנשים עם מגבלה ו/או תיוג פסיכיאטרי.
לו היה מדובר באדם שאינו – אשר –מהמקרים שהגיעו לטיפולנו עולה כי ברגע שמוגשים כתבי אישום לעתים קרובות אצל אנשים עם מוגבלות נפשית – לא היו מוגשים –אדם עם מגבלה ו/או תיוג פסיכיאטרי במקרה מקביל שבו לא –מוגשת באופן אוטומטי בקשה למעצר עד תום ההליכים, וזאת בנסיבות שבהן היה מדובר באדם עם מגבלה, לא הייתה מוגשת בקשה למעצר עד תום ההליכים. לעיתים נטען בבקשה –למעצר עד תום ההליכים כי אותו אדם "מסוכן" כאשר מיוחסת לו "מסוכנות" ללא כל תשתית עובדתית ואך ורק בשל הסטריאוטיפ אשר קושר אנשים עם מגבלה ו/או תיוג פסיכיאטרי עם "מסוכנות". הסטריאוטיפ הזה קיים הן בליבם של הפרקליטים והן בליבם ובמוחם של שופטים, וראו לעניין זה מחקריו בקרב אנשי המערכת המשפטית. חשוב לציין sanismשל פרופ' מישל פרלין מארצות הברית, אשר מדבר על כי רוב המחקרים לא מצאו קשר סטטיסטי מובהק בין מסוכנות לאבחנה נפשית כך וירג'יניה אלדיג' היידי ( סקרה עשרות מחקרים הטוענים שאנשים שאובחנו כחולי נפש מסוכנים יותר מאנשים Hiday, 2006) שלא אובחנו ככאלה, והסיקה שטענות החוקרים לא הוכחו אמפירית כיוון שהמחקרים היו נגועים בהטיה בדגימה או במדידה. אדרבה, לדברי הפסיכיאטר ג'ון מונהאן ( אין כל בסיס לדעה Monahan, 1991) הרווחת כי אנשים שאובחנו כחולי נפש הם בעלי מסוכנוּת חברתית. למשל, מקרי רצח המבוצעים על ידי אנשים שאובחנו עם סכיזופרניה שכיחים הרבה פחות ממה שנהוג לחשוב (אליצור, טיאנו, מוניץ ונוימן, אחוזים) מקרי אלימות חמורה המבוצעים על 95- ל 80). כמו כן מחקרים עדכניים מצביעים שרוב (בין 2010 ידי חולי נפש אינם קשורים למחלתם אלא הם נובעים מגורמים חברתיים שונים, למשל שימוש בחומרים

3

פסיכואקטיביים, היעדר זוגיות יציבה, היעדר תעסוקה יציבה, גיל, מגדר, סטיגמה חברתית כלפי אוכלוסייה זו, היעדר זמינותם של שירותים אזוריים לבריאות הנפש וכן הלאה ( Bonfine, 2018).
כך לדוגמא, כנגד אנשים רבים המתמודדים עם מגבלה ו/או תיוג פסיכיאטרי, מוגשים כתבי אישום בגין , וזאת חרף נוהל משטרת ישראל מס. 1977 – לחוק העונשין, התשל"ז 287הפרת הוראה חוקית לפי סעיף . מדובר בנוהל 01.02.14 ששמו: "הפרת הוראה חוקית חקירה והעמדה לדין" אשר תקף מיום 300.01.052 לפקודת בזיון בית המשפט, הרי כך עדיף, וזאת מכוח 6 שקובע שאם ניתן לפנות לאפיק אזרחי, כגון סעיף – עיקרון השיוריות של המשפט הפלילי, עיקרון חוקתי אשר נגזר מעיקרון המידתיות ואשר קובע כי בהינתן שהליך פלילי הינו סנקציה קשה מנשוא, הרי שפתיחה בהליך כזה הינה המוצא האחרון לאחר שאפיקים אחרים נוסו ומוצו.
למרבה הצער, לפי התרשמותנו, לא זו בלבד שהנוהל הזה זוכה להתעלמות כאשר מדובר באנשים עם מגבלה ו/או תיוג פסיכיאטרי, אלא למעשה, כנגד אנשים אלו ננקטים הליכים שכאלו לעיתים קרובות מידי, בסוג של פרופיילינג כלפי אנשים עם מגבלה ו/או תיוג פסיכיאטרי, ויוסבר:
לווינו כמה מקרים שבהם אנשים עם מגבלה ו/או תיוג פסיכיאטרי, בשל קשיים בוויסות רגשי, הטרידו את הזולת באמצעים דיגיטליים, ולעיתים כלפי גורמים סמכות כגון רשויות (פקידות סעד, גורמי חינוך, מעסיקים, גורמי אכיפת חוק) מתוך חוסר אונים ומתוך חוסר יכולת להתמודד עם סמכות שהופעלה חסימה, כאשר כיום האמצעים –כלפיהם באופן שרירותי. להטרדה דיגיטלית יש פתרון קל ופשוט הדיגיטליים לחסימה הינם מגוונים ואף ניתן לאתר את מקורן של שיחות המגיעות ממספר חסום ולחסום אותן, וזאת עם הציוד הדיגיטלי המתאים.
אך במקרים אלה רשויות האכיפה בחרו להגיש כתבי אישום במקום לפנות לבתי משפט אזרחיים בצווים למניעת הטרדה מאיימת, ויוצא שאנשים עם מגבלה ו/או תיוג פסיכיאטרי חשופים לפליליזציית יתר של התנהגות אשר לעיתים נובעת ממצוקה נפשית ו/או ממגבלה נפשית, וכך למעשה נוצר פרופילינג של אנשים אלו.
אם לא די בכך, מניסיוננו לעתים קרובות, אנשים עם מגבלה ותיוג פסיכיאטרי אינם זוכים להגנות הדיוניות והמהותיות שהמשפט מעניק לנאשמים ולחשודים באשר הם. הגם שמוגשים כנגד אנשים עם מגבלה ו/או תיוג פסיכיאטרי כתבי אישום בצורה סיטונאית בגין עבירות של מה בכך כגון הטרדה באמצעות מתקן בזק ו/או הפרת הוראה חוקית, אותם אנשים אינם זוכים לשימוע בטרם הגשת כתב אישום, שימוע אשר היה יכול להצביע על הבעייתיות שבהגשת כתב אישום בנסיבות כאלו.
כאשר –לעיתים אינם זוכים לשימוע משום שמדובר בעוונות ולא בפשעים, ויתכן ויש להתקין נוהל שבו עסקינן באדם עם מגבלה ו/או תיוג פסיכיאטרי, חלה חובת שימוע גם בעוונות, וזאת כסוג של אפליה מתקנת ואמצעי-בלם מערכת האכיפה הפלילית מפני הנטייה לפליליזציית יתר של אנשים עם מגבלה ו/או תיוג פסיכיאטרי. לעיתים אנשים אלו אינם זוכים לשימוע מהטעם שהם נעצרים בטרם הגשת כתב אישום, ולעיתים המעצר עצמו הינו שרירותי ונסמך על הנחת יסוד שגויה בדבר מסוכנותם של אנשים עם מגבלה בהינתן מעצר בטרם הגשת כתב אישום, –ו/או תיוג פסיכיאטרי, הנחת יסוד אשר יוצרת מעגל שוטה, שכן אין זכות לשימוע. יתכן ויש להמליץ במקרה של אנשים עם מגבלה פסיכיאטרית לקיים להם שימוע גם אם הם עצורים עוד בטרם הגשת כתב אישום, וזאת בכדי לתקן את נטיית מערכת אכיפת החוק לנקוט אכיפת יתר סלקטיבית כלפי אנשים אלו.
מניסיוננו אנשים עם מגבלה ו/או תיוג פסיכיאטרי לעתים קרובות אינם זוכים להליך הוגן –לא זו אף זו במערכת המשפט. לא אחת מוגשים כנגד אנשים עם מגבלה ו/או תיוג פסיכיאטרי כתבי אישום מנופחים, מופרזים ולא מידתיים, אשר כוללים עבירות אשר אין די ראיות לגביהן אפילו לצרכי העמדה לדין, עבירות שלא נתגבשו מבחינת כל יסודות העבירה (היינו היסוד הנסיבתי והנפשי בנוסף ליסוד העובדתי), זוטי

4

לא אמורים להגיש –דברים, או עבירות אשר על פי מדיניות האכיפה של משטרת ישראל ו/או הפרקליטות בגינן כתבי אישום.
באופן אבסורדי, לעתים קרובות כאשר לבית המשפט ו/או לסנגור מן הסנגוריה הציבורית נודע כי עסקינן באדם עם היסטוריה פסיכיאטרית, נעלמות כאחת כאילו בלעה אותן האדמה, כל ההגנות אשר אמורות ולרוב הן הסנגור והן בית המשפט מסכימים לשלוח את האדם להסתכלות –להינתן לאדם במשפט פלילי – לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב 170 לבדיקת כשירותו לעמוד לדין, וההליכים מופסקים הן לפי סעיף 1 – (א) לחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א 15, והן לפי סעיף 1982 (להלן: "חוק האשפוז הכפוי"), וזאת 991 על אף שיש לו טענות הגנה טובות, ועל אף שניתן לבקש (ואף לקבל) ביטול של חלק מסעיפי כתב האישום.
אם יטען הטוען, כי הפסקת הליכים הינה "לטובת" הנאשם בעל המגבלה ו/או התיוג הפסיכיאטרי, טעות מרה בידו: לעתים הפסקת הליכים בפועל, פירושה שהנאשם בעל המגבלה הפסיכיאטרית אינו זוכה להגנות (א), לתקופת 15שמעניק המשפט הפלילי לנאשמים, והוא נשלח, במקרה של הפסקת הליכים לפי סעיף אשפוז ארוכה מאד, לפי העונש המקסימלי הקבוע לעבירה המקסימלית שהוגשה בכתב האישום. כלומר, בעוד אנשים ללא מגבלה ו/או תיוג פסיכיאטרי יוכלו להיאבק על חפותם, ואף לדרוש את ביטול כתב האישום או צמצומו, כשכתב האישום מופרז ו/או כשהיו פגמים בכתב האישום, הרי אנשים עם מגבלה פסיכיאטרי אינם זכאים ואינם מקבלים את סט ההגנות אשר המשפט הפלילי מעניק לכל אדם, ובעצם היותם בעלי מגבלה נפשית, ההליך בעניינם יופסק אך בפועל הם יענשו, שכן לפעמים חירותם תישלל לתקופה המקסימלית שהחוק קובע לאותה עבירה.
כנגד אנשים עם מגבלה ו/או תיוג פסיכיאטרי – האפליה וחוסר המידתיות זועקים לשמיים, שכן לרוב מוגשים כתבי אישום בעבירות של מה בכך, ברף הנמוך של העבירה, ו/ו בעבירות שאינם כרוכות בביצוע אלימות: אדם ללא תיוג ו/או מגבלה פסיכיאטרית היה נענש, בסופו של יום, בעבודות שירות, או בעונש מזערי על תנאי, או אף התיק היה נסגר בהסדר טיעון, גם אם על הנייר, מדובר בעבירות אשר העונש שנים. עיקרון הבניית שיקול הדעת בענישה, עיקרון פלילי המגלם את 4 או 3המקסימלי עליהן הינו אינו חל –עקרונות המשפט החוקתי של מידתיות בין המעשה הפלילי לבין גובה הסנקציה המוטלת בגינו אשר יאבדו את חירותם לתקופות ארוכות מנשוא בגין – על אנשים עם מגבלה ו/או תיוג פסיכיאטרי מעשים של מה בכך, שלא תמיד עולים כדי עבירה פלילית.
לחוק סדר הדין הפלילי מאפשר לבית המשפט לברר את אשמתו של נאשם עם מגבלה 170למעשה, סעיף פלוני נ' 4427/95 ו/או תיוג פסיכיאטרי, הן ביוזמתו והן ביוזמת הסנגור, ואף לזכותו, וראו לעניין זה ע"פ שם נפסק כי: 557 )2מדינת ישראל פ"ד נא(
כאשר מגיע בית-המשפט למסקנה, שנאשם אינו מסוגל לעמוד לדין בשל היותו חולה נפש, וכי על-כן יש לחוק לטיפול 15 להפסיק את הדיון, אזי רשאי בית-המשפט להורות על אשפוזו של הנאשם על-פי הוראות סעיף (א) לחוק סדר הדין הפלילי מהווה חריג לכלל זה, ולפיו 170 . האמור בסיפה של סעיף 1955-בחולי נפש, תשט"ו רשאי סניגור לבקש לברר את אשמת הנאשם, אפילו אם קבע בית-המשפט שהנאשם אינו מסוגל לעמוד לדין. מטרתה של הוראה זו היא לאפשר דיון משפטי, שבו עשוי להתברר שמא לא ביצע הנאשם כלל את מעשה העבירה, או שאיננו אשם בעבירה מסיבה אחרת כלשהי שלא מפאת היותו חולה נפש.
במקרה כזה יש לזכות את הנאשם ולשחרר אותו מהסטיגמה הנובעת מהחשד הדבק בו עקב הגשת כתב-האישום נגדו. לא ניתן במקרה כזה אף להורות על אשפוזו על-פי הסעיף האמור שבחוק לטיפול בחולי נפש, אם כי ניתן כמובן להביא לאשפוזו בדרך אחרת, אם יש צורך בכך, באמצעות הפסיכיאטר )791], בעמ' 1 ועקנין נ' מדינת ישראל [ 460/89 המחוזי (ראה בעניין זה גם ע"פ

5

או במילים אחרות, הפסיקה הדגישה כי עמידה לדין לצורך הוכחת החפות, הינה זכות דיונית חשובה לחסד"פ, בהתאמה, מאפשר את בירור אשמתו של הנאשם לצורך זיכויו, אך 170במשפט הפלילי, וסעיף והן פרקליטים וסנגורים, אינם ששים "לעמול" על –בפועל סעיף זה לרוב הינו אות מתה, והן שופטים חפות הנאשם שמוגדר כחולה נפש
עושה רושם כי בעיני הפרקליטות, הסנגוריה ומערכת בתי המשפט, פשוט אין הצדקה "לבזבז זמן" על נאשמים עם מגבלה ו/או תיוג פסיכיאטרי. הדיון בעניינם הוא דיון "מתוקתק" ומהיר, שבו, כמעט על סרט כאשר נמנעות –נע, מופסקים ההליכים בעניינם והם נשלחים לאשפוז כפוי לפרק הזמן המקסימלי, וזאת מהם הזכויות הדיוניות אשר אמורות להינתן לכל נאשם באשר הוא.
לחס"פ מותירה אחריה שובל מכתים של רישום פלילי מעורר 170בנוסף, גם הפסקת הליכים לפי סעיף בסופו של יום אדם עם מגבלה פסיכיאטרית אשר הועמד לדין באופן שרירותי וללא –סטיגמה, באופן שבו רשום במרשם הפלילי כמי שהוגש כנגדו כתב אישום בגין כך וכך וההליכים –שניתן לו יומו בבית המשפט הופסקו בעניינו, ומדובר ברישום פלילי שעל פי ניסיונם של סנגורים הינו מחמיר יותר מן הרישום הפלילי הרגיל, וזאת משום שלעיתים קרובות כתב האישום מנופח ואינו משקף את ההיקף המזערי של העבירה שאותו אדם הואשם בה, והרישום ולפיו ההליך הופסק בשל אי שפיות, מעורר סטיגמה הרבה יותר מאשר –) לחוק המידע הפלילי ותקנות השבים, התשע"ט 3(2הרשעה בעבירה כזו או אחרת. (ראו לעניין זה סעיף ) קביעת בית משפט באישום בעבירה כי הנאשם אינו מסוגל לעמוד 3((א)8, ולפיו המרשם יכלול גם "2019 בדין או אינו בר-עונשין מחמת היותו חולה נפש או לקוי בכשרו השכלי; ."
אם הפסקת הליכים הינה בעייתית, הרי גם שהאופציה השנייה, הקביעה כי אדם היה לא שפוי בעת (ב) לחוק האשפוז הכפוי, הינה בעייתית לא פחות בשורה של מובנים. 15המעשה, וזאת לפי סעיף
ראשית, לעיתים הקביעה הזו נעשית מעל גבו של הנאשם, אשר יכול ואם היה מבקש לעמוד לדין, היה אמנם ישנו זיכוי לפי הלכת אשקר ((רע"פ –מזוכה לפחות בחלק מסעיפי כתב האישום. במקרים שכאלו ))), אך הזיכוי הזה הינו בבחינת אליה בקוץ בה 2017 איהאב אשקר נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו ( 8601/15 מכמה מובנים:
א. זיכוי לפי הלכת אשקר דורש הסכמה מצד הסנגור לראיות לכאורה. לעיתים הנאשם עצמו מתנגד לראיות לכאורה, ויש לו גרסת נגד להזים את הטענות שבכתב האישום, אולם הפרקטיקה הנוהגת הינה כי הסנגור מסכים בשם הנאשם לראיות לכאורה בכדי להגיע לתוצאה של זיכוי. ב. בפרקטיקה הנוהגת, לעיתים הסנגורים נוהגים להסכים לראיות לכאורה מעל לראשם של לקוחותיהם, ולעיתים אף לא מקבלים "בתמורה" זיכוי, שכן בסופו של יום בית המשפט מחליט על (א), הפסקת הליכים שפירושה בפרקטיקה שאותו אדם יהא סגור 15הפסקת הליכים לפי סעיף מאחורי סורג ובריח באשפוז פסיכיאטרי לפרק זמן השווה לתקופת המאסר המקסימלית ביחס לאותה עבירה, והוא עדיין נותר עם רישום פלילי, ובסיכון לחידוש הליכים, וכך הלקוח יוצא קרח משני הצדדים. הוא גם מאבד את חירותו, וגם אינו מזוכה לפי הלכת אשקר. ג. לא זו אף זו, פסקי דין אשר פרשו את הלכת אשקר, קבעו כי הזיכוי יעשה במקרים נדירים, כלומר, יוצא שהסנגור מסכים לראיות לכאורה ופוגע באינטרס של לקוחו, והזיכוי אינו מובטח, אלא שנקבע כי הנאשם הינו "לאו בר עונשין" לפי הלכת מאיר. ד. ובנוסף, זיכוי מחמת אי שפיות כרוך ברישום פלילי, ואין הוא שקול לזיכוי מטעמים אחרים, אין זה זיכוי ש"מזכה". לציין כי הלכת אשקר מציינת את סוגיית הרישום הפלילי אולם אין הנחיה מנהלית ברורה בנושא הזה, ולמעשה יש כאן אלמנט של חוסר ודאות אשר אינו מאפשר לנאשם ולסנגורו לכלכל את הצעדים בתבונה.

6

ה. "באג" נוסף בהלכת אשקר הוא- שמשתמע ממנה שהיא "כורכת" את כל פרטי כתב האישום ב"עסקת חבילה אחת": לעיתים מוגש כנגד נאשם כתב אישום ובו כמה סעיפים. יתכן והוא מסכים לראיות לכאורה שבסעיפים מסוימים, אך מתנגד לראיות לכאורה בסעיפים אחרים. הלכת אשקר ניתנת למספר פרשנויות, והפרשנות הראויה הינה כמובן, שלא מדובר ב"עסקת חבילה", וכי ניתן לזכות נאשם בסעיף אישום פלוני שלגביו יש הסכמה של הסנגור לראיות לכאורה, אבל עדיין עומדת לו זכותו להתנגד לראיות לכאורה שבסעיף אחר ואף להיאבק על חפותו בסעיפי אישום אחרים, או לדרוש את ביטול הסעיפים, בשל פגמים בעצם הגשת כתב האישום. הפרשנות הזו להלכת אשקר הינה הפרשנות הראויה, אולם, ראוי שפרשנות זו תעוגן בנוהל של הפרקליטות, וזאת בכדי שחירותם של נאשמים עם מגבלה ו/או תיוג פסיכיאטרי לא תהא תלויה ברצון הטוב של פרקליטים שונים, ותהא אחידות ושוויוניות, אשר תחפה על האכיפה הסלקטיבית אשר נעשית כיום כלפי אנשים עם מגבלה ו/או תיוג פסיכיאטרי. ו. אנשים עם מוגבלות נפשית במהלך המעצר מושמים הרבה פעמים בתאי בידוד, מחשש שלא יפגעו בעצמם, דבר המעמיק את מצבם הנפשי ופוגעת בסיכויי החלמתם. ז. נכון להיום אין כלל נהלים במשטרת ישראל בנוגע להבאת אדם החשוד כלוקה בנפשו לבדיקה רפואית, משכך לרוב השוטרים משתמשים עם שיקול דעתם הלא מקצועי והרבה פעמים מביאים אדם לתא מעצר למרות שהוא נמצא במצב הדרוש התערבות רפואית מיידית.
לאור האמור אנחנו ממליצים כדלהלן:
. העברת סדנאות בתחום בריאות הנפש לכלל שוטרי משטרת ישראל, וכן בנושאי זכויות אדם של 1 אנשים עם מגבלה ו/או תיוג פסיכיאטרי, תוך שימת דגש על הסברה בדבר נטיית היתר לעצור אנשים עם מגבלה ו/או תיוג פסיכיאטרי ולהפעיל סנקציות מן המשפט הפלילי כלפיהם. . . דאגה לטיפול פסיכיאטרי/פסיכותרפי של אנשים המאובחנים כפגועי נפש מרגע היעצרם 2 . הפסקת שימוש באמצעים מגבילים בנוגע לאנשים עם מגבלה נפשית (ניתן להחליף את חדרי בידוד 3 בחדרי השגחה מרובה). . . כתיבת נהלים בנוגע לסימפטומים המחייבים התערבות רפואית- פסיכיאטרית, בעת מעצר 4 . הקמת צוותי משבר שיטפלו בפגועי נפש במצב סוער ויחליפו את הנוהג הפסול לעצור אדם בעוון 5 מחלתו, וכל עוד ההתערבות לא תיעשה בכפייה אלא באופן של שכנוע, אמפתיה, ודה אסקלציה. . הגברת הצוות הפסיכיאטרי והפסיכולוגי במתקני שב"ס 6 . . שימוע בטרם הגשת כתב אישום, בכל מקרה שבו מדובר באדם פגוע נפש 7 . באם מוגש כנגד אדם עם מגבלה ו/או תיוג פסיכיאטרי כתב אישום בגין הפרת הוראה חוקית לפי 8 30, ו/או בגין הטרדה באמצעות מתקן בזק לפי סעיף 1977 –(ב) לחוק העונשין, התשל"ז 287סעיף לחוק הבזק, הגשת כתב אישום בגין סעיפים אלו מחייבת הצהרה מנומקת מטעם היועמ"ש, אשר תנמק ותפרט, לאור עיקרון השיוריות שבמשפט הפלילי, מדוע אין מנוס מהגשת כתב אישום 6במקרה זה, והאם נוסו אמצעים אחרים כגון צו למניעת הטרדה מאיימת ו/או פעולה לפי סעיף לפקודת בזיון בית המשפט. . לכונן נוהל ולפיו, בכל מקרה של אדם עם מגבלה ו/או תיוג פסיכיאטרי אשר מטריד טלפונית 9 עובדות סוציאליות, עובדי קופת חולים, מוסדות חינוך, מכללות, או אנשים אחרים הקשורים לרשויות או לגופים דו-מהותיים אשר מהווים גורם סמכותי ומקור להוצאת כעסים, ההנחיה הינה לבצע חסימה טלפונית (אפשרי גם כשהשיחות הינן ממספר חסוי), וזאת בכדי להימנע מפליליזציית יתר של התנהגות אשר נובעת ממצוקה רגשית ותחושות עלבון וכעס לא מעובדות. 192 . באם מוגש כתב אישום כנגד אדם עם מגבלה ו/או תיוג פסיכיאטרי בגין איומים, לפי סעיף 10 , יש לצרף הצהרה מנומקת מדוע לדעת היועמ"ש 1982-לחוק סדר הדין הפלילי, התשל"ז

7

מתקיימות נסיבות העבירה (חשש סביר של נמען האיום כי המאיים יכול לממש את איומיו), וכן היסוד הנפשי. הטעם לכך הינו שלפעמים אנשים עם מגבלה ו/או תיוג פסיכיאטרי נוטים "לזרוק מילים לאוויר" , לרבות איומים חסרי תכלית ושחר, אשר ברור לכל כי אינם יכולים לממש (היינו לא מתקיימות נסיבות העבירה) ואשר אינם מתכוונים אליהם. מאידך, בשל הסטיגמה של אנשים עם מגבלה ו/או תיוג פסיכיאטרי כ"מסוכנים", אמירות של מה בכך זוכות בתגובה משטרתית של הגשת כתב אישום בגין איומים.
נשמח להשמיע את קולנו בפני חברי הוועדה

היועצת המשפטית של עמותת לשמ"ה –המסמך נכתב בסיוע עו"ד ענבל בראון
נציג ועד מנהל מנכ"לית העמותה
יעקב טייכמאן תמי מצלאוי

רשימת מקורות

.)פרקים נבחרים בפסיכיאטריה. תל-אביב: דיונון. 2010אליצור, א', טיאנו, ש', מוניץ, ח' ונוימן, ש' (
Bonfine, N. (2018). Criminoganic Factors and Mental Illness. In K. Fraling & R. N. Slate (eds.), Criminalization of the mental illness reader (pp. 27-44). Durham, NC: Carolina Academic Press.

Eckberk, D. A. & Dexter, K., 2018, Cultural Factors and Mental Illness, In K. Fraling & R. N. Slate (eds.), Criminalization of the mental illness reader (pp. 3-19). Durham, NC: Carolina Academic Press.

Edwards, S. H. (12.1.2014). Dangerous Cases. Time, 184 (21/22
Kerle, K., 2018, Discovering CIT across the CJS, In K. Fraling & R. N. Slate (eds.), Criminalization of the mental illness reader (pp. 107-118). Durham, NC: Carolina Academic Press.
Koper, C. (2016). Evaluating a police-led community initiative to reduce gun violence in St. Louis. Police Quarterly, 19(2), 115-149.
Monahan, J. (1991). Mental Disorder and Violent Behavior. American Psychologist, 47(4), 511-521.

8

Psarra, V., Sestrini, M., Santa, Z., Petsas, D., Gerontas, A., Garnetas, C. & Kontis, K. (2008). Greek police officers' attitudes towards the mentally ill. International Journal of Law and Psychiatry, 31, 77-85
Thornicoroft, G., Brohan, E., Rose, D., Sartorius, N, Leesee, M. & INDIGO Study Group. (2009). Global pattern of experienced and anticipated discrimination against people with schizophrenia: A cross- sectional survey. The Lancet, 373, 408-415.

Silva, M. M., Magaletta, P. & McLearen, A. M., (2018) Practicing in Corrections, In K. Fraling & R. N. Slate (eds.), Criminalization of the mental illness reader (pp. 121-131). Durham, NC: Carolina Academic Press.

Only two pages are converted. Please Sign Up to convert all pages. https://www.freepdfconvert.com/membership