נוכחים: תמי מצלאוי, אפרת, שמואל ירושלמי, אופיר גל-עזר, אסתר קרמר, ריקי, יחיאל שרשבסקי, עליזה פרידמן
בהתחלה אסתר קרמר הציגה 3 נושאים שדנו בהם:
חוזר מנכ"ל לגבי אפשרות להתאשפז בבית חולים שאיננו הקרוב ביותר למגורים.
- (מצורף לסיכום הישיבה כקובץ pdf.)
כיום האשפוז בבתי חולים פסיכיאטריים הינו בבית החולים האזורי של האדם. במקרה שיש תפוסה של פחות מ95% בבית חולים מחוץ למחוז – ניתן לבקש להתאשפז שם.
לצערנו, למרות הזכות הקיימת, היא לא מתבצעת בשטח.
החוזר החדש שיחול לפי המתוכנן ב- 1.1.25 –
מחלק את הארץ ל ששה מחוזות: צפון, מרכז, דרום, חיפה, ירושלים, תל-אביב.
בתוך כל המחוז יש 3-4 אזורים שכל אחד מהם משויך לבית חולים אזורי.
בתוך המחוז אפשר יהיה לבחור להתאשפז בבית חולים רצוי בתפוסה של עד 110%.
בבית החולים האזורי ניתן להתאשפז בכל מקרה.
הדבר נותן יותר בחירה מאשר בעבר, אבל לא חופש בחירה מוחלט.
נושאי הדיון:
1. מחלקות נפרדות לפי מגדר – אין בכל בתי החולים.
(צוין שיש ב: מעייני הישועה, איתנים, לב השרון, אברבנאל, הרצוג.
אין ב: באר שבע, גהה, שיבא.)
חשוב לאוכלוסיה הדתית, חרדית, ובעלי טראומה להיות במחלקה נפרדת.
אם אין יותר מבי"ח אחד בכל מחוז עם מחלקות נפרדות – שוב אין בחירה באותו מחוז.
לכן יש צורך שיהיה יותר מבית חולים אחד בכל מחוז עם מחלקות נפרדות.
הצורך במחלקות נפרדות נובע מהשהות הממושכת בדרך כלל (כחודש-חודשיים) במחלקות פסיכיאטריות,
ויחיאל הסביר שבמצב מאני אנשים עלולים לקיים מגעים שאח"כ יתחרטו עליהם – רלוונטי גם באשפוז קצר ולכל האוכלוסיה, לא רק לדתיים.
- שמואל ירושלמי הציע שנפעל למען בחירה מוחלטת.
להגביר את החופש והתחרות (גם אופיר טען כך),
כמו בין מחלקות היולדות בבתי החולים השונים.
צויין גם שלפעמים המתמודד גר נניח באיזור תל אביב בהוסטל שהיה פנוי, אבל המשפחה נמצאת למשל בירושלים,
כך שיהיה לה קשה לבקר את בן המשפחה אם יאושפז באיזור תל אביב.
יחיאל ציין שאין אינטרס לבית החולים מעל תפוסה של 100% כי בשיטה הקיימת מקבל עבור זה פיצוי כספי מופחת.
אסתר אמרה שמנסים כן לתת פיצוי כספי עם על תפוסה גבוהה.
ועם זה משתדלים לא לעודד תפוסת יתר.
יחיאל הציע שייעשה מאמץ למצוא דרך לתגמל את בתי החולים שיש אליהם דרישה ממחוזות אחרים אבל לא על ידי תוספת מיטות במדינה.
- פסיכותירפיה על ידי קופות החולים.עד היום מי שקיבל פסיכותרפיה בתוך קופת החולים לא שילם בכלל; ואפשר היה ללכת לקבל לפסיכותרפיסט שבהסדר עם הקופה ולשלם קצת מעל 100 ₪.
היום צפויים לשלם כ 35 ₪ על מפגש בקופה, וקצת פחות מ 100 ₪ על טיפול עם מטפל שבהסדר עם קופת החולים.
יש פטור מתשלום לקשישים וילדים עם קצבת נכות.
לשמ"ה ועמותות המשפחות הוציאו מכתב התנגדות.
בקשו שיהיה פטור לכל מי שמקבל קצבת נכות,
ושתהיה תקרה של 400 ₪ לרבעון כדי שמי שזקוק למספר פגישות בשבוע לא ישלם הון.
אופיר שאל על עצם ההיזקקות לטיפול נפשי. בד"כ בהתחלת הדרך אדם לא מודע לצורך, וטען שטיפול מסורתי לא מכוון לפתור מצוקה חיצונית אלא להביא למודעות פנימית, ועל כן עצם המחשבה למדוד צורך בטיפול על פי קריטריונים של אילוצים חיצוניים שהמטופל מצוי בהם הוא מוטל בספק.
שמואל ירושלמי בעד לאפשר פסיכותרפיה לכל מי שרוצה.
תמי אמרה שאין מספיק מטפלים לשם כך.
ויחיאל אמר שהמדינה משלמת רק למי שבמצוקה.
- מפעלים מוגנים.
(דיון חלקי מחוסר זמן. הובטח לחזור לנושא.)
במפעלים המוגנים מועסקים מתמודדי נפש בשכר זעום (שנקרא דמי שיקום) של 4 ₪ לשעה או 20 ליום של 5 שעות. יש בונוסים מהמכירות.
במשרד הבריאות: "סיפור חוזר", "קפה טוב", ביגודית מהקבוצה של "שכולו טוב".
ברווחה יש הרבה יותר זכיינים למפעלים מוגנים.
אין הרבה השקעה בתעסוקה נתמכת וקידום לשוק החופשי.
מעסיקים במפעלים המוגנים גם בעלי כישורים שהיו יכולים לעבוד בשוק החופשי.
הוצע להגביל את השהות במפעל מוגן ל- 3 שנים, ואח"כ לחייב מעבר לשוק החופשי.
אסתר: לחייב את המפעלים המוגנים לתמוך בתהליך של יציאה לשוק החופשי,
ורק מי שלא הצליח לאפשר לו להישאר במפעל המוגן, כדי שלא יהיה מובטל.
יש כאלה שהמפעל המוגן טוב להם.
אופיר הציע לתגמל מפעלים מוגנים על כל עובד שהצליחו להעביר לשוק החופשי והתמיד בשוק החופשי לפחות 3 חודשים.
אסתר אמרה שזה כבר הוצע.
שהמפעל המוגן ימשיך לקבל כסף עבור העובד שהשתלב בשוק החופשי, |
והמדריך שהיה לו במפעל המוגן, ימשיך ללוות אותו גם בשוק החופשי.
צוין שלא קיימת הכשרת עובדים במפעל המוגן.
היא קיימת בביטוח לאומי, שם מנסים להכשיר את האדם למקצוע.
יחיאל ציין שיש צורך בפיקוח משמעותי על המפעלים המוגנים. לדוגמא: שלא יעסיקו 8 עובדים במקום ש 2 עובדים מספיקים. כך הם מקבלים תשלום עבור כל 8 העובדים, אבל העובדים לא לומדים לעבוד כמו שצריך.
בנוסף: לדאוג שהמפעל המוגן יהיה מקום של שיקום תעסוקתי ולא סתם מקום שהייה.
שההכנסות צריכות להיות כולן משולמות לעובדים המתמודדים.
שמואל ירושלמי הציע לסגור את המפעלים המוגנים ולחייב עסקים ומשרדי ממשלה להעסיק אנשים עם מוגבלויות.
אסתר אמרה שיש חוק שמחייב עסקים מעל 100 איש להעסיק 5% בעלי מוגבלויות.
אבל לא כולם עומדים בזה.
תודה רבה לאסתר קרמר שמייצגת את לשמ"ה בהתנדבות בכנסת.
אח"כ אופיר גל-עזר הציג את המסמך המתאר מה סוכם בינתיים עבור חדרי בידוד:
נכתב מסמך בעקבות ישיבה שבה השתתפו:
תמי ואופיר – מלשמ"ה,
ענבל ירקוני – אחראית ממשרד הבריאות על תחום סיעוד בבריאות הנפש בבתי חולים ממשלתיים,
וריטה ברשי וליזה ברוך מהצוות שלה
גדי רוזנטל – יו"ר משפחות ברה"נ.
גלית לוי – מלב השרון,
רמי אייזנברג – אדריכל נוף.
דובר על מה חשוב שיהיה בחדרי הבידוד. לשמ"ה כבר הגישה מכתב בנדון.
חשוב שההמלצות יבואו מהשטח, ממי שכבר התנסה.
סוכם שימשיכו לשאול את מי שהיה בחדר – על החוויות וההמלצות שלו לאור הניסיון שלו בחדר הבידוד.
רמי אייזנברג – האדריכל – פתח את הנושא לחשיבה פתוחה יותר.
דיבר על חדרי רגיעה ולא חדרי בידוד.
כדאי שיהיה מעוגל ולא מלבני – עוזר להרגעה.
כדאי להוסיף פינה עם מזרונים מוצמדים אחד לשני כדי שהאדם המטופל יוכל להיכנס ביניהם ולהירגע מהלחץ שלהם על גופו (על פי התיאוריה של טמפל גרנדין)
כדאי שתהיה חצר רגיעה במקום חדר רגיעה – הטבע עוזר מאוד להרגעה.
הציעו שיהיה אקווריום עם דגים ואצות בחדר עם בזכוכית מחוסמת.
דברו על שירותים. היה דיון אם הוספת שירותים זה יקר מידי.
(יחיאל ציין שזו הוצאה חד פעמית, ולכן ניתן לספוג אותה.)
הוצע שירותי גומי עם אולי שק עם נסורת לאפשר גם יציאות גדולות.
נכתב במסמך להוציא את האדם כל 10 דקות לטיול עם מתנדב או איש צוות.
רמי אייזנברג המליץ על חלונות הפונים לשמיים – גם כן כי זה מרגיע.
אם לא מתאפשר – להקרין באור על התקרה לבנה כמו עננים וענפים על רקע השמיים. על כל פנים לא חלון הפונה לרחוב או לזבל, הציע להתקין מראה שמשקפת את השמים למי שמסתכל בחלון.
הציע להקרין במקרן אור על קיר לבן תמונות ולהשמיע מוסיקה שמטופל יבחר מראש
שיהיו מצלמה ואינטרקום שבעזרתם יהיה קשר עם החוץ, ומסך לבן שעליו יוקרן ממקרן אור אנשים מבחוץ שיהיו בקשר עם המטופל. אם רוצים יותר אינטימיות בלי לחוות סיכון מאגרסיות של המטופל, אפשר לעשות חדר כפול, אליו יוכל איש צוות או מתנדב להיכנס כשיש מחסום בינו לבין המטופל.
אסתר ואחרים המליצו להשאיר לאדם לבחור איזה סרטים הוא רוצה להקרין, איזו מוזיקה, באיזה ווליום וכד'.
שתהיה לאדם תחושת שליטה.
דברו על הצורך בתעסוקה בחדר הרגיעה – לצפות בטלוויזיה, לקרוא, לצייר, ….
כדאי גם שתהיה שמיכה כבידה. עוזר להירגע. למדו מחיות שבזמן מתח נכנסות לסדק צר.
אסתר בעד שיהיה מפתח לאדם בחדר הרגיעה.
שכל אחד רוצה להירגע, שהמתח לא נעים לאדם עצמו.
שהאדם נרגע בד"כ תוך 10 דקות, ושיוכל לצאת.
יחיאל הסביר שיש הבדל בין חדרי רגיעה שהם נחוצים,
אבל יש צורך גם בחדרי בידוד שנועדו להגן על האדם, הצוות והחברים למחלקה המאושפזים איתו.
שלפעמים לא מצליחים למנוע מראש את ההסלמה במתח ובתגובות.
ושם חשוב שהאדם לא יוכל לצאת בעצמו, אחרת לא תהיה הגנה לצוות ולמאושפזים האחרים.
תודה רבה לאופיר גל-עזר שמוביל את הפרויקט מטעם לשמ"ה בהתנדבות.
תודה רבה ליחיאל שרשבסקי על ההשתתפות וההערות מתוך הניסיון שלו.