נוכחים: תמי מצלאוי, אסתר קרמר, אפרת, דור חכמון, הילה עימנואל, שמואל קמחי
אגרת מיון בבתי חולים פסיכיאטריים:
בגדול עמותת לשמ"ה בעד שקופות החולים יממנו את אגרת המיון,
כדי שיהיה להם תמריץ לפתח מענים בקהילה, מעין טרם, למצבי חירום נפשיים.
היום אין מענה בקהילה למצבי חירום נפשיים אליו המתמודד יכול לגשת, פרט לחדר מיון.
העמותה תיאבק נגד זה שמחיר אגרת המיון ייפול על המתמודדים.
אי אפשר לדרוש ממתמודד במצב חירום/פסיכוטי שידאג לטופס 17 ולשאר הטפסים לצורך המימון של קופת החולים את הביקור בחדר מיון פסיכיאטרי.
דור הציע לפנות לבג"ץ או לתרומות כדי לממן את הפניה לחדר מיון פסיכיאטרי.
נאמר כתגובה שאיש לא יתרום למטרה כזו,
ואסתר הסבירה שפניה לבג"ץ יכולה להיעשות רק אחרי שיצא חוק בנדון.
בינתיים הנושא בדיונים ועוד לא נחקק חוק, או תקנה לזה.
צוותי חירום:
כאשר המתמודדים במצב ממש קשה, אין ביכולתם לגשת בעצמם למיון,
בד"כ המשפחה/הסביבה מזמינה אז התערבות – הרבה פעמים של המשטרה.
התוכנית העכשווית לצוותי חירום:
אסתר תיארה שהתוכנית הנוכחית היא שיהיו 2 צוותי מיון:
האחד תחת ארגון חירום כמו מד"א שיכלול אחות ורופא אשר יגיעו לבית של המתמודד במצב חירום,
הצוות ישהה בבית שלא המתמודד עד חצי שעה,
יאבחנו את המצב – אם דרוש אשפוז – יפנו לאשפוז;
ואם אפשר להשאיר בבית – יפנו לקופות החולים להמשך ליווי – לצורך הפניה לטיפול בקהילה.
לקופות החולים יהיה צוות אשר יעבוד בשעות העבודה הרגילות וילווה את המתמודד, ליווי יותר ממושך לטיפול בקהילה.
ישנה דרישה שהאנשים שיגיעו לבית המתמודד יגיעו במכונית רגילה ובבגדים רגילים למנוע סטיגמה מהמתמודד והמשפחה.
הילה אמרה שהגעה של צוות הביתה, מיד משפרת את המצב המתוח.
התנגדות של לשמ"ה לתוכנית ל 2 צוותי חירום:
המעבר בין 2 צוותים מבלבל את המתמודד.
רוצים שצוות אחד וארגון אחד יהיה אחראי על כל הקשר עם המתמודד בזמן חירום.
(לא טוב שזה ייעשה על ידי בתי חולים פסיכיאטריים, למנוע כיוון של אשפוז, על פני כיוון של טיפול בקהילה.)
לשמ"ה מעדיפה צוות של דיאלוג פתוח:
- בדיאלוג הפתוח מלווים את המתמודד בחירום אפילו 2-3 ימים, עד שיש רגיעה במצב שלו.
- היום יש כ 90 בוגרי קורס דיאלוג פתוח אשר יכולים לאייש את הצוותים.
- יש לדאוג לתמיכה בחזרה לעבודה, ללימודים או לחיפוש עבודה מיד אחרי תקופת המשבר, כמו שמתבצע בארצות בהן מופעל הדיאלוג הפתוח; גם ללא סל שיקום.
מצד אחד קשה למתמודד לחזור לבד בעצמו לעבודה או לימודים אחרי משבר;
מצד שני תמיכה כזו יכולה למנוע תלות במערכות בריאות הנפש ולהבטיח את חזרת האדם למעגל החיים הרגיל. - (תוספת לאחר הפגישה: צוותי דיאלוג פתוח, בשיח השוויוני המרגיע ורב הקולות שלהם,
יוכלו למנוע אשפוז במקרים מסויימים אשר בהם הצוות הראשוני הרפואי המתוכנן היה כן שולח לאשפוז.
דבר שיכול למנוע סטיגמה ועלות של עשרות אלפי שקלים.)
מימון צוותי החירום:
הוצע שהמימון יהיה מקרן השפע של ישראל, מרווחי הגז.
לשמ"ה מתנגדת. כסף זה צריך ללכת לבתים מאזנים.
אסתר ציינה שיש מבחן תמיכות אשר נותן עוד מימון לקופות החולים – 60 מיליון שקל לצוותי משבר.
למשל אם קופ"ח שולחת את האדם לבית מאזן היא מממנת 850 ₪ ליום, ועליה להשלים עוד כסף.
שיהיו מבחני תמיכות אשר ישלמו לקופות החולים אם תפתח צוות משבר.
ישנה תוספת מתוכננת של תקציב לבריאות הנפש של 1.4 מיליארד ₪.
במקור תוספת התקציב הילה 2 מיליארד ₪. קוצץ בשל המלחמה.
חוסר ומה ניתן לעשות למען מסגרות תחליפיות לאשפוז בקהילה:
על מנת למנוע אשפוז, יש לדאוג שיהיו מענים בקהילה למצוקה נפשית גדולה.
היום פרט לבית מאזן, לא קיימים מענים בקהילה.
דור דיבר על זה שמחקרים בהודו הראו שיש יתרון למתמודדים שנשארו בקהילה ושלא נכנסו למערכת בריאות הנפש ושלא לקחו כדורים.
הוא אמר שהקהילה צריכה לקחת אחריות על מקרי המשבר.
הרב / הכומר / האימאם צריכים לעזור למתמודד להיקלט מחדש.
הילה בעד לדרוש תקציבים לליווי של מתמודדי נפש על ידי מאמנים או עמיתים.
יש שאלה של הכוחות של לשמ"ה ליזום פרויקטים כאלה.
אסתר הזכירה את חוות רונית לניצולים מנובה, שם הם באים ליום ומקבלים טיפולים אלטרנטיביים.
שיהיו מעין חוות רונית למתמודדי נפש שיוכלו להגיע לשם ל 3 ימים ולקבל טיפולים אלטרנטיביים, להתאושש ולחזור לעיסוק הקודם שלהם.
יש צורך בעמותה עשירה שתפתח מענים כאלה, ותדאג אח"כ למימון שלהם על ידי משרד הבריאות.
נושאים/פרטים נוספים שעלו:
- תואר מקרה של חייל שחזר ממילואים עכשיו בעזה,
אבל מסרב לטיפול. - אבי אורן עכשיו מנהל מחוז המרכז של סל שיקום.
אין מרכז למועצה לשיקום בקהילה. צריך לעבור תהליך של מכרז. - יש היום מענה טלפוני בחירום של 3 שיחות עם פסיכולוג, מטעם קופות החולים,
אבל זה לא מענה כאשר המתמודד במצב חירום קשה.