עמותת לשמה - לשילוב מתמודדים והעצמה בבריאות הנפש
תרומות
 

תרופות

תרופות
להתמיד בלקיחת התרופות

לקחת כדורים לתמיד [האמת היא לא חייב להיות לתמיד, אבל לכמה שנים טובות..] זה קשה מאד, נפשית רגשית ומעשית. וקל מאד להתפתות אחרי המחשבה זהו החלמתי כבר.. אלא שהמחשבה הזאת מטעה לגמרי.

ההחלטה לא לקחת תרופות, היא החלטה גורלית מאד. נכון, אף אחד לא יכול לומר בוודאות אתה חייב לקחת, אבל יש נסיון עם חולים יש נסיון עם כל מיני מצבים ורואים דבר אחד ברור, מי שיקח וינהל את הטיפול התרופתי במשך כמה שנים יציב ועקבי, רק ירויח!! 
הרופא אמר לי לפני שש שנים, אם תקח את הכדורים בעקביות אני מבטיח לך הבטחה ברורה שלא תכנס לעולם לאשפוז. מקסימום יהיו לך ימים קצת מדכאים אז זה יעבור.. ואני אכן מקפיד מאד מאד ואני רואה על עצמי את היציבות שהתרופה מכניסה למערכת. 
המשבר והתקף, הוא בנפש גל צונאמי חזק והתרופות משככות את ההתקף ולפעמים אכן עד כדי העלמת ה'מחלה' לגמרי [כביכול], אך הצונמאי שהיה עדיין גועש רועש עמוק פנימה אינך מודע לו אפילו, רק שאם לוקחים את התרופה הצונמאי בשקט, ואז קשה להבחין כי בעצם אני בסדר גמור, אז למה אני צריך תרופות?? [ובאמת שגם עם תרופות עדיין יש גלים קשים..]
לאחרונה שמעתי ממנהל ביה"ח פסיכיאטרי שממש דיבר בצער על הזלזול בתרופות. 
הוא סיפר על מטופלת שלו שהיה לה OCD [כפייתיות] מאד מאד קשה, הם החלו טיפול תרופתי ותוך כמה זמן חל שיפור לגמרי. אבל.. החכמה הזאת הפסיקה את התרופות. [ושוב, בצדק.. כי תופעות לוואי.. וסטיגמה עצמית] כיום אומר הרופא אפילו התרופות הכי חזקות לא עוזרות לה והיא יושבת במחלקה סגורה. 
אני רק מראה את הדוגמא שהמשחק בכדורים זה משחק באש!

ומה אם הוא לא רוצה לקחת תרופות?

לכן כשתדברי איתו אין לך מה להתווכח או לשכנע, רק תזרימי לו מידע וכלל אחד "זכותך להחליט, אבל תדע לך שאתה לוקח אחריות גורלית מאד על כל המשך חייך" אם הוא שואף ומתכנן משהו שיקח בחשבון לשקול האם אני חושב שאצליח או שאפול? יש לו יותר סיכויים כרגע ליפול מכל אדם רגיל. ומנסיון, החיים מלאי סטרסטים [מצבי לחץ] ונפש שעברה התקף היא יותר חלשה. לפעמים יש בהתחלה הרבה מצב רוח וכו' אתה עובד שנה שלימה ואתה אומר 'הכל אצלי בסדר' אחר כך בא נפילה שכזו יותר קשה ממקודם. אני ראיתי עלי, שמעתי מחברים בעצמם, וקראתי. 
בטח הוא יגיד טוב ננסה קצת ונראה בלי כדורים.. אני הייתי מציע שאם הוא מתעקש כך אז שיקח לפחות מינון נמוך אך לא להפסיק בכלל. 
השאלה אם הוא רוצה שבניית חייו ונפשו יהיו תלויים על חבל דק. 

לסיכום, ראשית באמת תביני אותו, ואולי אפילו תאמרי לו זאת. שנית, תזרימי לו מידע כמו שסיפרתי פה כמה דברים, ותנסי לגרום לו להתחיל לפקפק בהחלטה העצמית באופן גורף לא לקחת, כאשר אולי יתחיל קצת לפחד.. אפילו אם בסוף בכל זאת יחליט לא לקחת, הוא יודע בפנים שזה לא פשוט. 
לגופו של דבר, מבחינת תופעות לוואי, צריך לדעת שאחרי כמה חודשים שלוקחים בעקביות אז תמיד הרופא מוריד מינון יותר נמוך ואין כל כך קושי תופעות לוואי. במקרה כמו של הבן שלך התרופות יהיו רק כאמצעי למניעת החמרה, [בתקוה שגם עמהם באמת לא תהא החמרה..] ואכן יספיק מינון בינוני

מקווה לטוב 
י. בן יעקב 

תופעות לוואי 
מתוך קבוצת למידה מניסיון

אני מאובחן במחלה שנקראת מניה דפרסיה כבר הרבה שנים אבל אני עדיין זוכר את הפחדים שהיו לי בלקיחת תרופות. היום אני לוקח תרופות ומבין שבלי התרופות אני פשוט לא מסתדר בכלל. רוב התרופות שאני לקחתי הם באים עם מחיר ממש קשה כמה מהם חזק וכמה מעט. היום אני לוקח lithium zyprexa and lamictal. הליתיום ממש לא פשוט אבל היה התרופה הנכונה בשבילי. הרופאים לא סיפרו לי על מה יקרה ומה אני אחווה בטיפול עם התרופה הזו. מיד עם התחלת הליתיום היה לי הקאות קשות. יום אחד נדלקה לי הנורה שאני חייב לאכול משהו עם התרופה. 
הדבר העיקרי ששמתי לב שהרגשתי כמו בן אדם חסר רגש מנותק מהחיים. אני נשארתי עם התרופה למרות הקושי כיון שלא רציתי לפגוע במשפחה וחברים כמו שקראה בעבר. לקח לא מעט זמן עד שיכולתי להרגיש את הרגשות שלי עוד פעם. זה לא בדוק מדעי אבל אני מצאתי שהתרופה משפיע על הגוף שלי בצורה שכל עוד אני לא מנסה להרגיש את הרגש חזק מדי הגוף נותן לי להרגיש את הרגע. עם הזמן יש לי תחושה שעם התרופה אני יותר סומך עלי ונותן לי להרגיש יותר. יש גם הסבר יותר מדעי על העובדה שהיום אני לא מרגיש חוסר ברגש בכלל. הכלי מדידה שלי לרגש השתנו בצורה שהם יותר תקינים ויותר עדינים והייתי צריך ללמוד למדוד את החיים לפי המצב החדש.
כשבאתי מארצות הברית לארץ חשבתי שהכל נורא יקר כיון שבראש שלי חישבתי בדולרים במקום בשקלים. ללכת מקנה מידה מוגזמים של מניה שזה  high בלי סוף קנה מידה של אנשים בריאים או אפילו קצת פחות מזה ממש קשה ולוקח זמן. יש עוד תופעות לווי של השמנה שיש לי אבל השלמתי עם זה כיון שלהיות בלי תרופות זה להיות בלי חיים. לא לכולם יש אותם תוצאות ותופעות לווי אבל צריך המון סבלנות וכנות כדי להסתדר. היום בזכות ההתמדה בלקיחת תרופות יש לי חיים יציבים וטובים.
אלישע

איזה תרופות לקחתי? תופעות לוואי
אני בהתחלה סבלתי  מאוד מהתרופות. לקחתי הלידול, דקינט ואלטרולט. ההלידול גרם להרבה תופעות לוואי ולרעד בידיים והדקינט היה נגד תופעות הלוואי של ההלידול. הורידו לי את התרופות מאוד בהדרגה. חשוב מאוד שתהיה הדרגתיות בהתחלה לקחתי 4 אחר כך 2 הלידול, אחר כך אחד, חצי, ושמינית ורק לבסוף הרופא הוריד לי את התרופות לגמרי. 
חשוב לציין שנושא התרופות הוא אינדיבידואלי, על כל אחד זה משפיע אחרת, ומה שעוזר לאחד לא בהכרח יעזור לאחר ולכן אי אפשר ללמוד מזה.
ורד

המחלה שלי אובחנה אחרי האשפוז האחרון כמאניה דיפרסיה בגיל 46. קיבלתי ליתיום וקלונקס כדי להוציא אותי מן המצבים הפסיכוטיים. אחרי השחרור שלי מבית החולים לא הרגשתי טוב. והייתי בטוחה שאלו תופעות הלוואי של הליתיום.  סבלתי ממתח בראש, בעיות ריכוז ורעד בידיים. היה לי קשה לקרוא, לכתוב או לראות טלוויזיה. גם לדבר היה קשה.  
אחרי כמה שנים החלטתי להפסיק עם הליתיום.  אחרי כמה חודשים הסימפטומים חזרו, הפעם עוד יותר גרוע מן הפעם הראשונה.  ועוד פעם היה צורך באשפוז. הפעם נתנו לי ליתיום,זיפרקסה, דפלפט, פנלה ובונדורמין. 
עכשיו אני 10 שנים לוקחת את התרופות האלו,  המצב שלי התייצב אבל אני עדיין סובלת מרעידות בידיים, אני זקוקה להרבה שעות שינה ולפעמים יש לי קשיים בריכוז. 
לפעמים אני מרגישה שהתגובה שלי לכל מה שקורה לי בחיים פחות רגשית, שלפעמים לוקח לי כמה ימים עד שאני מרגישה שמשהו כואב קרה. 
אבל אני יודעת שהתרופות גם שומרות עלי, אני לא יכולה להיות בלי תרופות, ואני צריכה ללמוד לחיות עם זה. אני מאוד סומכת על התרופות שישמרו על מצב מאוזן. 
חנה


בבית חולים לקחתי פרפנאן, זה היה בתחילת שנות ה-80. זה עשה לי אי שקט נוראי כך שלא יכולתי לשבת במקום אחד.  כל היום באי שקט פסיכומוטורי, אין רגע אחד מנוחה, רק בלילה כשאני שוכבת לישון, בורחת מהכדור.  אז לא הסבירו על תופעות לוואי, ההפך, כדי שאקח את הכדור אמרה לי הפסיכולוגית שהכדור יעזור ליבאי שקט שלי. כמובן שזו תופעת לוואי ידועה של פרפנאן במינונים מסוימים.
נטילת תרופות יכולה לבלבל. היתה תקופה שהפרוזאק עזר לי לצאת מדכאון. לכן בתקופה מאוחרת יותר נתנו לי פרוזאק, שעשה לי חרדות, ואז חברה אמרה לי שישנם מחקרים שפרוזאק יכול לעשות חרדות. ולכן בגלל הירידה באיכות החיים. מחשבות אובדניות גם זה היה לי. 
ה' באמת עזר לי אז ונפגשתי עם פסיכאטרית שהורידה לי את הפרוזאק. החרדות עברו מיד.
אני ותרופות זה לא רומן בדרך כלל אבל כעת הטיפול מתאים לי.  תופעות הלוואי של התרופות שאני לוקחת- סרוקוול- חולשה גדולה, הבדל לחץ דם חמור בין קימה לשכיבה (ועד לכמעט עלפון) היה לי קשה אבל עברתי את זה. ודווקא זה לא כל כך הפריע לי.  התרגלתי לקצת חושך בעיניים במעבר משכיבה לקימה, ניקוי של משהו למטה, ואחר כך קימה. וסך הכל באמת היום אם אני שוכחת לקחת תרופות- מיד נעשית לא מאוזנת.  וכך הן שומרות עלי.  
דבר נוסף שחשוב שיתנו עליו את הדעת, יש כדורים שעושים תופעות לוואי מסוימות, שתופעה זו משבשת דברים אחרים, שהם בנפש. החולה בא ואומר:" התרופה הזו עושה לי רגשי נחיתות". ורופא יגיד: "זו לא תופעת לוואי של התרופות זה ממך!". נכון- אבל אני כשלקחתי מינון גבוהה של פרפנאן, היה לי אי שקט פסיכומוטורי שגרם לי להתמקדות בו, וכך לא להיות מסוגלת לשוחח עם אנשים, וכך להרגיש בודדה ומשעממת. ברור שזה מימני אבל בטריגר של התרופה. גם יש נפגעי נפש רבים שישנים, - עייפים כתופעת לוואי ואז לא עובדים, לא מרוויחים וכך זה משפיע לא רק בתופעות הלוואי הרגילות אלא יש לזה השלכות שצריך לחשוב עליהן. 
פולי.