הרפורמה הביטוחית - בעד

  

שלום רב,

בימים אלו מופצים ברשת מכתבים היוצאים כנגד הרפורמה בבריאות הנפש והקוראים לאנשים להתנגד לה, מטעמים שונים. מכתבים אלו כוללים מידע מוטעה ומטעה באשר למשמעות הרפורמה ולהשלכותיה. מכיוון שכך, אנו נציגי ארגוני מתמודדים, בני משפחותיהם, ארגוני סנגור וארגוני זכויות אדם: לשמ"ה, מטה מאבק הנכים, 'בחברה טובה – רואים מעבר', 'עצמה', 'אנוש', 'בזכות' והאגודה לזכויות האזרח, התומכים בקידום הרפורמה בבריאות הנפש ראינו לנכון לפנות אליכם במכתב זה, היות ואנו רואים ברפורמה פתרון הכרחי למצב החמור והבלתי אפשרי בו נמצאת היום רפואת הנפש בישראל.

הרפורמה נועדה בראש ובראשונה לעגן את זכותם של תושבי מדינת ישראל לקבלת טיפול נפשי, במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי.

לא מדובר בתהליך של הפרטה - הרפורמה מבקשת להעביר את האחריות הביצועית על מתן שירותי בריאות הנפש לקופות החולים שהן גופים ציבוריים, הנמצאים בפיקוח ציבורי וניתנים להיתבע על פי חוק במקרה של הפרת חובתם. כל זאת במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, המסדיר את כלל שירותי הבריאות במדינת ישראל. מעבר לכך, הבה נהיה מציאותיים: גם אם האחריות להפעלת שירותי בריאות הנפש תישאר בידי משרד הבריאות, כעמדת מתנגדי הרפורמה, הרי שהפעלתם של שירותים חדשים, שהם הכרח בשל החסר העצום, תועבר לידי יזמים פרטיים באמצעות מכרזים. משרד הבריאות נוהג כך כבר היום כשהוא מבקש להקים מרפאות חדשות.

לא נכון לומר שהרפורמה תותיר אנשים רבים ללא טיפול – ההפך – הרפורמה תיצור חובה חוקית לספק שירותי בריאות נפש ותאפשר לתבוע בגין חוסר בשירות, מצב שאינו קיים כיום. ועוד - על פי הצעת החוק, הטיפול אכן יהיה תלוי אבחנה, אך לא נכון לומר כי מי שלא היתה לו בעבר אבחנה פסיכיאטרית לא יקבל טיפול או כי מרבית האנשים הזקוקים לטיפול לא יוכלו לקבלו! הצעת החוק כוללת רשימה נרחבת של אבחנות, הכוללות גם מצבי דיכאון וחרדה, הפרעות התנהגותיות ורגשיות, הפרעות אכילה, מצבי פוסט טראומה, הפרעת הסתגלות (הפרעה בה המדד הוא המצוקה הסובייקטיבית של האדם) ועוד - חשוב לזכור כי הרפורמה במהותה אינה חייבת להיות מוגבלת לרשימת האבחנות הקיימת. כך, הצענו להוסיף גם מצב בו קיים חשד לקיומה של אבחנה, הצעה שכבר הוכנסה לנוסח המעודכן של הצעת החוק, ולגבי קטינים הצענו להוסיף גם מצבים בהם קיים חשש מפני התפתחות עתידית של הפרעה נפשית. תיקונים אלו יבטיחו כי כל מי שנזקק לטיפול נפשי אכן יקבלו (כולל מי שמוגדר כיום ב'קד Z')

לא נכון לומר כי השכבות מעוטות היכולת יפגעו מהרפורמה -  ההפך הוא הנכון – כיום, כ 75% מהאנשים הזקוקים, לא זוכים לקבל טיפול במרפאות הממשלתיות, ומי שנותר ללא טיפול הם אלו שידם אינה משגת לשלם עבור טיפול פרטי יקר להחריד. לעומת זאת, במסגרת הרפורמה המוצעת, כל אדם שיהיה זכאי לקבלת טיפול יוכל לקבלו בקופת החולים בה הוא מבוטח ללא תשלום, למעט השתתפות עצמית כזו הנהוגה כיום בביקור אצל רופא שניוני, אחת לרבעון שעמדה בשנת 2009 על 26 ₪ לרבעון!  פנייה למטפל עצמאי, שם ההשתתפות העצמית גבוהה יותר, תיעשה רק אם בחר בכך המבוטח.

לא מדובר ב'בעלי הון שחברו לבעלי אינטרס המקדמים את הרפורמה' -גופים רבים שלהם אינטרס ציבורי ובהם: מתמודדים, משפחות שבהן אנשים עם מוגבלות נפשית, ארגוני זכויות אדם, אנשי מקצוע רבים ובכירי מערכת הבריאות הסבורים כי רק קידום הרפורמה ישפר את המצב הם התומכים ברפורמה ופועלים לקדמה.

הרפורמה הכרחית כיוון שהמצב בשטח בלתי נסבל:

·    רק חלק קטן מהזקוקים מקבלים טיפול מרפאתי - קרוב ל 75% מהאנשים הזקוקים לטיפול אינם מקבלים טיפול במסגרות ציבוריות. הנפגעים העיקריים הם אלו שידם אינה משגת לפנות לקבלת טיפול בשוק הפרטי.

·    באזורים שלמים בארץ אין כלל או כמעט שאין שירותים מרפאתיים.

·    תורי המתנה בלתי נסבלים - במקרים רבים זמן ההמתנה לתור ראשון במרפאה ציבורית אורך חצי שנה עד שנה ואף יותר, לרבות במקרים שלקטינים;

·    אנשים רבים מגיעים לאשפוז שניתן היה למנוע – בהעדר טיפול בקהילה, יש המתאשפזים והשוהים באשפוז בבתי חולים פסיכיאטרים ללא הצדקה.

·    התנאים הפיזיים בחלק מהמרפאות לבריאות הנפש קשים

·    התקציב הציבורי המיועד לבריאות הנפש בישראל מהווה רק 40% מהתקציב המוקצה במדינות מערביות אחרות.

מצב בלתי נסבל זה הוא בראש ובראשונה תולדה של המצב המשפטי הקיים בו:

·    אמנם אין הגבלה חוקית על מי שיקבלו טיפול ועל משכו, אך גם אין זכות חוקית לקבלו;

·    אין סל שירותים מחייב לפרט;

·    אין גוף אחראי למתן השירותים המרפאתיים בקהילה. המדינה נותנת 'כפי יכולתה'.

·    אין כלים משפטיים-חוקיים לתבוע על חסר בשירותים או היעדרם;

·    בשעה שתקציבם של תחומי הרפואה האחרים מובטח באמצעות חוק ביטוח בריאות ממלכתי, תקציבו של תחום בריאות הנפש נשחק ונוצרים חסרים חמורים. צודק מי שטוען כי המצב הקשה הוא תולדה של 'ייבוש' השירות הציבורי, אולם מצב זה התאפשר, בשל המצב המשפטי הקיים כיום.

 

רפורמה בבריאות הנפש היא, לאור זאת,  הפתרון הנכון היחיד לתחלואיה של המערכת.

הרפורמה המוצעת כוללת את היסודות החיוניים הבאים:

·              עיגון בחוק של הזכות לקבלת טיפול  

·              הגדרה חוקית ומחייבת של מי זכאי לטיפול

·              הגדרת סל שירותים מחייב

·              הגדרה ברורה ומחייבת של הגורם האחראי למתן שירותי בריאות הנפש

·              הסרת ההפרדה בין רפואת הגוף לרפואת הנפש בקבלת שירותי הבריאות, כאחד הגורמים המרכזיים לסטיגמה כלפי מתמודדים.

·              פיקוח ובקרה – המצב כיום, לפיו הגוף האחראי על מתן הטיפול מפקח על עצמו, אינו ראוי. העברת האחריות למתן השירותים לידי קופות החולים, תאפשר למשרד הבריאות לעסוק בפיקוח על אופן מתן הטיפול, הן ברמת הפרט והן ברמה המערכתית.

·              מתן זכות בחירה בידי מטופלים

הצעת החוק אינה מושלמת ויש בה נושאים שחשוב לתקן ולעמוד עליהם. אולם ברור כי הדבר הנכון כעת יהיה לחבור למאמץ משותף לקידום ולשיפור הרפורמה, בו חשובה עמדתם של אנשי המקצוע ויותר מכך של המתמודדים, בני משפחותיהם וכל מי שתחום בריאות הנפש יקר לליבו ולא להתנגד לעצם קיומה ובכך  להנציח את המצב הקיים ולהביא להחרפתו.